 שאלה א' ב' תשובה א רב ברכה ושלום לנופך ספיר ויהלום, אוצר בלום, ה"ה כבוד הוד ידי"ע וידיד נפשי, הרב הגאון העצום החריף האדיר, סיני ועוקר הרים, אור לישרים, ציס"ע, כקש"ת מהו' קאפל המכונה ר' קאפל חריף אבד"ק ווערבוי נרו יאיר ויזרח: מכתבו הטהור קבלתי לנכון, ושמחתי בדבריו הנחמדים ויקרים לי מפז ואדרכמונים, ולא יכולתי להשיב מיד על אתר כי הייתי טרוד בטרדה דמצוה, וכבודו הרמה יהא מחול, אבל עכ"פ השליחות נעשה מיד בזריזות, ועל עתה באתי ע"ד אשר עוררני הדר"ג ני' ע"ד הב"ש בסימן ה' סי"ב המשקה כוס של עיקרן וכו' ה"ז אסור ואין לוקין עליו, וכתב הב"ש סקי"ג אפי' שותה לרפואה וכו' מ"מ בשאר איסו' אסור וכו', ולשון הש"ע הוא לשון הרמב"ם כדי לסרסו, ותמ' הדר"ג על הרמ' דנקט כדי לסרס, הא בגמ' מוכח דאפי' בשותה לרפואה וכו', והאריך כדרכו בקדש, ובאמת כוון הדר"ג ני' בקו' זו לגדול האחרונים בתשו' בית אפרים חאה"ע סי' ב' וז"ל שם גם מה דנקט הרמב"ם במשקה כדי לסרס צ"ע דהא בש"ס משמע דאפי' בשותה לרפואה ומיעקר ממילא נמי איכא איסור', ובב"ש כתב על לשון הש"ע שהוא לשון הרמב"ם אפי' שותה לרפואה וצ"ע דלשנא משמע דהשקאה הוא כדי לסרס ולא לשם כוונה אחרת וכו' עכ"ל והניחו בצ"ע, והוא קושי' הדר"ג ני': ונלענ"ד דה"ה פרק ט"ז מהל' א"ב כתב דמבואר בסוגי' דשבת ק"י סירוס דממילא בלא נגע באיברים רק ע"י שתיית כוס עיקרין אין לוקין, רק אסור מדאו', והגאון בית אפרים שם הניח בצ"ע דמנ"ל הא, וכבר הקדימו לתמוה על ה"ה בזה הגאון בס' דרישת ארי', עוד הניח הגאון בת' ב"א שם בצ"ע ע משמעות פי' רש"י בסוגי' דשבת קי"א ע"א דאיסור סירוס תלי' בדין פו"ר וסיים וז"ל וזה צ"ע, וכוונתו נ"ל משום דבהמה מא"ל: ונ"ל פשוט דה"ה בשיטת רש"י קאי דאי סירוס תליא בפו"ר, וזה מבואר שפיר כדי לתרץ תמיהת התוס' שם בד"ה והתני' וכו', אע"כ דבאמת ה"ט משום פו"ר פריך דאסור וכיון דמשום לתא דפו"ר הוא, לא חמיר טפי ממצות עשה דפו"ר גופי', לכן אין לוקין ס"ל, והנה לשון המקשה התם ומי שרי וכו', בהדי' משמע דלא מתמיה אלא על ההיתר, אבל עונש מלקות ליכא, וכן לישנא דברייתא גופא מניין לסירוס באדם שהוא אסור וכו', משמע אסור אבל עונש ליכא, וכדפריך ש"ס ר"פ יוה"כ אסור ענוש כרת הו' ע"ש. ולכאורה תמוה מאי פריך ש"ס כלל, ברייתא במעשה אוסר בנוגע באיברי הזרע אבל ממילא ע"י שתי' כוס עיקרין מנ"ל, ונ"ל רש"י נזהר מזה שפירש וז"ל ומי שרי לשתות וכו' לא תעשו קרי בי' לא תיעשו, ר"ל ממילא נמי אסור מיהת, אע"ג דלא לקי עליו, משום דאתי' רק מדרשא קרי ביה לא תיעשו ואין מפורש מקרי, לא לקי עליו, ומדדייק ברייתא מניין לסירוס באדם שהוא אסור, משמע באדם דווקא, ומשום פו"ר אסור אפי' בממילא, דקרי בי' לא תיעשו אאדם קאי, והא גופא דקרי בי' הכי משום פו"ר כפי' רש"י, וע"כ אין לוקין וכמ"ש ה"ה וכנ"ל, אבל סירוס בידים ודאי ל"צ טעמא דפו"ר, ולא קאי ברייתא עליו מניין באדם שהוא אסור, דהא ק"ו הוא מבהמה, ולא מקרי ביה לא תיעשו נפ"ל כנ"ל, אלא טעמא דרש"י אסירוס דממילא קאי כמשמעות קרי בי' לא תיעשו ומשום פו"ר, וממילא לרפואה נמי אסור מה"ט דפו"ר וכמ"ש הב"ש, ורמב"ם וש"ע ע נקטו לשון כדי לסרסו אמה דסיימו שאר בע"ח קאי, דבמכוין לסרסו הו"ל מחשבתו מעשה ואסור גם בבע"ח, אפי' נעשה הסירוס ממילא, ולא חמיר טפי מאדם דאין לוקין עליו, ואפשר בשאר בע"ח רק מדרבנן אסור אם מכוין לסרס ונעשה ממילא, כיון דליכא טעמא דפו"ר, ועכ"פ מתורצים כל הני צ"ע של הגאון ב"א הנ"ל דבגמר' קאי אפי' לרפואה אסור מדאו' אאדם קאי, ומשום פו"ר, ועלה קאי הב"ש, ורמב"ם כדי לסרס נקט אשאר בע"ח כנ"ל: ובסוגי' שבת ד' ק"י קי"א שם דמשני בסריס ודחי לי' ומוקי לה בזקן ודחי לי' עד בסוף דמתוקים ליה באשה ע"ש ק"ל לשיטת הפוסקים דס"ל זכר טריפה אין מוליד, הומ"ל באיש שנעשה טריפה כבר שותה לרפואה כוס עיקרין, אמנם טריפה הוא כסריס כמ"ש ביבמות דף ע"ט ע"ב והארכתי בזה בתשו' א', אבל הא ק"ל אדמשני בסריס וכי' בזקן וכי' באשה, טפי הול"ל בשחוף שאין מתקשה כלל, ומעיקרא כי משני בסריס י"ל רבותא נקיט אפי' מתקשה נמי שרי, אבל כי דחי לי' דמסרס אחר מסרס אסור דלמא בשחוף כפי' רש"י בסוטה ד' כ"ו ע"ב שרי ודאי לשתות כוס עיקרין, ולא תקשי תו כדדחי ש"ס אשינוי' דזקן די"ל רפואה, ולכאורה י"ל שחוף נמי י"ל רפואה, אלא דבסוטה כ"ו שם ע"ב שחוף מקנין על ידו, ופי' הב"ח דכ"ש סריס שמתקשה, והרי סריס אין לו רפואה כמ"ש תוס' ריש יבמות ב' ע"ב ודף ע"ט ע"ב, ואם אית' הו"ל סריס לרבותא אע"ג דא"ל רפואה, אע"כ נהפוך הוא כיון דסריס אין לו רפואה, מכ"ש שחוף שאין מתקשה כלל שאין לו נמי רפואה א"כ הדק"ל למה לי' לדחוק באשה, הל"ל באיש שחוף כנ"ל. ואקצר ואסיים בברכת חיים כאות נפשו הטהורה, ונפש אוה"כ בלונ"ח הדש"ת. הק' יהודה אסאד:  תשובה ב שלום וכ"ט לאהובי ידיד נפשי הרב הגאון הגדול המפורס', ערוגת הבושם, ע"ה פ"ה, ציס"ע כו' כקש"ת מו' אליעזר ליפמאן ני' האבד"ק סערדאהעלי יע"א: מכתב קדשו השגתי, ושמחתי מאד ופגשתי את שש בדבריו היקרים לי ובפרט בפלפולו הנחמד בחריצות שכלו, והדר"ג ני' ביקש מה יש אתי בזה, ואם כי טרוד אני כעת, עכ"ז לכבודו הרמה יצאתי, ואבו' על דבריו קצת, מה שעמד ע"ד הב"י א"ע סי' א', אעתיק להדר"ג ני' מה שכתבתי בזה, וזה לשוני מאז, בחידושי על אה"ע: בב"י מחודש ב' מצאתי כתוב על בן חרש ושוטה לא ידענא אמאי לא קיים מצות פו"ר, וכי גרע מגר שנתגייר דקיי"ל כרי"ו דאמר קיים והאי נמי אי משום שבת וכו', יכול להוליד בן חכם, ואי משום דר"א וכו' נשמה י"ל כבר מצוה הוא ופקחים מוזהרים עליו, דאי הוי כבהמה חשיב שחיטתו אפי' עע"ג כשחיטת גוי וקוף עכ"ל, ובש"ע בהג"ה רמ"א סעי' וי"ו הביאו וז"ל הי' הבן ממזר או חרש שוטה וקטן קיים המצוה, וציין עלי' ב"י בשם הרשב"א, ונ"ל דקאי ציון זה, רק על בן ממזר שכ"ה בחי' רשב"א א יבמות כ"ב שם (ובב"י כתבו ע"ש ריטב"א) אבל בן חרש ושוטה ציין בהג"ה מהרלנ"ח שהוא תשו' מהרי"ל סי' רכ"ג, ובהג"ה רמ"א הנ"ל הוסיף קטן, ונ"ל דט"ס הוא, דהא כל הוולדות קטנים הם, ואפשר לומר דכוונתו הוא אפי' בעודם קטנים אמרי' כבר קיים האב פו"ר, לפי שראוים הם להוליד כשיגדלו כמו חרש ושוטה, ולא חיישי' קטן שמא ימצא סריס וקטנה שמא תמצא איילונית או שמא ימות א' מהם עודם קטנים, ונמצא לא קיים פו"ר, לא חיישי' למיתה ולא חיישי' נמי למיעוטא, ונ"מ בזה אי קיים המצוה בעודם קטנים לענין מכירת ס"ת אם נתאלמן, ונ"ל פשוט לפי"ז דאו או קאמר רמ"א, חש"ו כמו בכ"מ, אבל בבן חרש או שוטה עודם קטנים, לא קיים האב פו"ר עד שיגדלו, דהואיל ואשתני אשתני לכן חיישי' נמי למיעוט אחר שמא ימצאו סריס ואיילונית, עי' סברא בגמ' בכורות דף מ"ב ע"ב ובב"ש סי' קנ"ה ובפמ"ג יו"ד סי' א' בשפתי דעת סק"ד, ל, וכן נמי לר"מ בכל קטנים לא קיים פו"ר עד שיגדלו דחייש למיעוטא: והנה לפי טעם הראשון של מ"כ הנ"ל, משמע דלר"ה דס"ל בגר שנתגייר לא קיים פו"ר, הה"כ בבן ח"ש, ואנן קיי"ל 